ברצוננו להביא לידיעתכם אודות פסיקה חדשה, במסגרת בקשה לדיון חוזר בעניין ת"א 36962-05-23 חיים צוף נ' דניאל כהן, הקובעת עקרונות משמעותיים בנוגע לבחינת עניינו האישי של בעל שליטה בחברה ציבורית בקבלת החלטה בדבר שינוי מבנה ההון של החברה ובאשר לצורך של הדירקטורים להתחשב בעמדתו.
הרקע העובדתי
אקויטל הינה חברה ציבורית המחזיקה ביואל, שהינה חברת הבת שמניותיה נסחרות בבורסה, ואשר מחזיקה גם היא בשתי חברות ציבוריות נוספות, נפט"א ואיירפורט סיטי. באותה עת, בעל השליטה באקויטל, מר חיים צוף, החזיק באמצעות תאגיד בשליטתו (י.ח.ק), למעלה מ-45% מזכויות ההצבעה באקויטל (להלן: "בעל השליטה").
על מנת לעמוד בדרישות החוק לקידום התחרות וצמצום הריכוזיות, התשע"ד-2013 ("חוק הריכוזיות") החליטה אקויטל לקיים דיונים במטרה "להסיר" חברת שכבה אחת שהינה חברה ציבורית. בין היתר, הוצעו חלופות כגון הנפקת מניות אקויטל בנאסד"ק ומחיקתן ממסחר בישראל ולחלופין הוצע מיזוג משולש הופכי עם חברת יואל. בהמשך לכך בחר דירקטוריון אקויטל באפשרות של מיזוג, למורת רוחו של בעל השליטה אשר הודיע שלא יתמוך במיזוג שיוביל לדילול זכויות ההצבעה שלו מתחת ל-45%.
עם התקדמות המשא ומתן לגיבוש תנאי המיזוג, נסוג בעל השליטה מהתנאי שהציב בקשר לדילול החזקותיו, זאת ככל שהנפקת המניות תוביל לגיוס חוב משמעותי ולמינוף גבוה. בהמשך לכך, אושרה עסקת המיזוג בדירקטוריון ובוועדת הביקורת של אקויטל, בתמהיל משולב של מזומן ומניות. עסקה כאמור דיללה את החזקות בעלי המניות באקויטל, לרבות החזקותיו של בעל השליטה לכ-36% ומכאן הבקשה לתביעה נגזרת.
מר דניאל כהן, בעל מניות מן הציבור באקויטל, טען בתמצית כי הבחירה בחלופת עסקת המיזוג והאופן בו בוצעה העסקה, תוך העדפת האינטרס של בעל השליטה, גרמה נזק לבעלי מניותיה של אקויטל ואף העשירה את בעל השליטה על חשבון החברה ויתר בעלי המניות. לשיטתו, לבעל השליטה היה "עניין אישי", בשל רצונו שלא להיות מדולל, ומכך התחייב כי עסקת המיזוג תאושר באישור המשולש הקבוע בחוק החברות וכי על בעל השליטה היה להימנע, מהשתתפות בדיונים והצבעות בנושא אשר התנהלו בוועדת הביקורת ובדירקטוריון.
כמו כן, הוסיף מר כהן, כי באישור המיזוג נושאי המשרה הפרו את חובת האמונים שלהם כלפי החברה זאת מאחר והכפיפו עצמם לשיקול דעתו של בעל השליטה ולא ניהלו מולו מו"מ שיניב תוצאה טובה יותר עבור החברה ואף לא העלו חלופות הנוגדות את דרישותיו.
בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' אלטוביה) קיבל את בקשת האישור וקבע כי הפעולות שביצע בעל השליטה טרם עסקת המיזוג, לרבות הצבת תניית אי הדילול מתחת ל-45% ורכישת בלוק מניות נוסף, מלמדות על האינטרס שהיה לו בשימור כוחו כבעל השליטה אשר עולה כדי "זיקה עודפת משמעותית" עד שלא היה צורך להידרש למבחנים שנקבעו בפסיקה כדי לזהותה.
עיקרי ההחלטה בדיון החוזר שהגישה אקויטל
- בית המשפט (כב' השופטים ח' פלינר, א' צימרמן וס' יעקובי) קבע כי לבעל השליטה אין עניין אישי לאור הוראותיו הכופות של חוק הריכוזיות. עצם קביעת מנגנון ציות לחוק מצריכה נקיטה בגישה פרשנית מצמצמת למונח "עניין אישי" מן הטעם שאימוץ גישה מרחיבה תביא לתוצאה לפיה בעל השליטה יהיה נגוע בעניין אישי ביחס לכל חלופת ציות לחוק.
- אשר לחלופת הציות הקונקרטית, דהיינו עסקת המיזוג, הודגש כי הטענה לקיומו של עניין אישי אינה נוגעת לעצם העסקה, אלא לקביעת תמהיל התמורה בה. באשר לכך קבע בית המשפט כי חוק החברות קבע הגדרה גמישה למונח "עניין אישי" אשר יש ליצוק אליו תוכן בהתאם לנסיבות. במקרה דנן ההגדרה מחריגה עניין אישי כזה "הנובע מעצם החזקת מניות בחברה", מכאן הסיק בית המשפט כי אפילו אם נסיבות המקרה עולות כדי עניין אישי לכאורה, הרי שמכוח ההגדרה הממעטת בחוק החברות (לשון פסק הדין: "למעט עניין אישי הנובע מעצם החזקת מניות בחברה"), היה מוצא המקרה מגדרי העניין האישי.
- שופטי המותב אף קבעו כי ישנו קושי לומר שרצונו של בעל השליטה לשמור על היקף אחזקותיו מקים "זיקה עודפת משמעותית" הפוגעת ביכולתו לראות את טובת החברה. לשיטת בית המשפט, הגדרת האינטרס של בעל השליטה שלא להיות מדולל כאינטרס היוצר עניין אישי, יוביל לתוצאה בלתי רצויה, לפיה כל עסקה משמעותית של החברה שאינה ממומנת במזומן אלא במניות, תדרוש, הלכה למעשה, אישור האסיפה הכללית לרבות תמיכת בעלי מניות המיעוט, מה שיעביר את השליטה המעשית בחברה לידי המיעוט.
- עוד הבהיר בית המשפט כי מנגנון האישור המשולש אינו מייתר את הצורך ברוב כללי, ועל כן אין בכוחו לכפות על הרוב עסקאות שלא מעניינם: "אין מנגנון האישור הקבוע בסעיף 275 לחוק החברות נועד לאפשר לבעלי מניות המיעוט לכפות על בעל השליטה בחברה עסקה שיש בה להפקיע את שליטתו…"). מכאן עולה כי לבעל שליטה בחברה עומדת זכות שבדין שלא לתמוך במתווה עסקה מסוים. אם כך אכן הדבר, הרי שאין תוחלת בקידום עסקת מיזוג על ידי הדירקטוריון, הכפופה לאישור האסיפה הכללית בכל אחת מהחברות המתמזגות, אשר בעל השליטה (שבכוחו להצביע נגד ולסכל את העסקה) הודיע מבעוד מועד כי לא יתמוך בה. ברי כי ההתחשבות בתנאי שהציב בעל השליטה בחברה, אין משמעה השתמטות הדירקטוריון מחובתו לשקול את טובת החברה, אלא הכרתו בכך שהחלופות העומדות בפניו מוגבלות.
לאור כל האמור לעיל, הבקשות לדיון חוזר התקבלו והחלטת האישור לתביעה נגזרת בוטלה.
לעיון בפסק הדין המלא לחצו כאן
נשמח לעמוד לרשותכם בכל הבהרה ו/או הרחבה נדרשת.
תכליתו של חוזר זה להציג שינויים וחידושים בדין ואין בו משום עצה משפטית לאופן פעולה באירוע קונקרטי.
