בינואר 2019 חברי דירקטוריון חברת השקעות דיסקונט בע"מ קיבלו החלטה בדבר חלוקת דיבידנד בסך של 100 מיליון ש"ח. בטרם קבלת ההחלטה, בחן הדירקטוריון את דוחותיה הכספיים של החברה, וכן נתן את הערכתו ביחס למצבה הפיננסי, לרבות בכל הנוגע בהתבסס על אחד מדוחותיה הכספיים שטרם התפרסם, אשר הציג תחזית הפסדית. דוח זה העלה תהיות ביחס לחוקיות החלוקה ובעקבות זאת הוגשה בקשה לתביעה נגזרת על ידי אחד מבעלי האג"ח של החברה, אשר נדחתה והובילה לערעור הנדון.
בעבר, בית המשפט המחוזי דן בסוגיה דומה בפרשת להב. בפרשה זו דירקטוריון החברה אישר חלוקת דיבידנד על בסיס דוחותיה הכספיים של החברה, ולאחר פרסומם חל שינוי לרעה במצב החברה. בעת קבלת ההחלטה על החלוקה, הדירקטוריון היה מודע כי ישנה אפשרות ממשית שמצב החברה ישתנה באופן כזה שהחברה לא תעמוד עוד במבחן הרווח. הדבר אכן קרה, ובדוחות שפרסמה החברה לאחר חלוקה זו היא עברה מרווח להפסד. בפרשה זו בית המשפט לא קיבל את טענת המשיבים, ונקבע כי דירקטוריון החברה נדרש להתחשב גם בדוחות העתידים להתפרסם.
חלוקת דיבידנד מוסדרת בסעיף 302 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ("חוק החברות"), באמצעות שני מבחנים: הראשון, מבחן הרווח, מבחן טכני המבוסס על כללי חשבונאות מקובלים. השני, מבחן יכולת הפירעון, מבחן כלכלי מהותי, הדורש הפעלת שיקול דעת, איסוף וניתוח מידע. חלוקת דיבידנד היא אפשרית גם ללא עמידה במבחן הרווח, אך דורשת אישור של בית המשפט.
כעת בית המשפט בחן שוב את הסוגיה אשר נדונה בפרשת להב, וקבע כי קיומו של פער מסוים בין מצב החברה על פי דוחותיה הכספיים לבין מצבה במועד קבלת ההחלטה על חלוקת דיבידנד, הוא חלק מכורח המציאות. אף על פי כן, בחר המחוקק להגדיר את המונח "רווח" באופן ברור שאינו משתמע לשני פנים – על בסיס הדוחות הכספיים האחרונים של החברה. לכן, תוך הצמדות ללשון החוק, קבע בית המשפט כי לא ניתן לחייב את דירקטוריון החברה להתחשב באירועים שטרם באו לידי ביטוי בדוחות הכספיים של החברה, שכן פריצת גבולות מבחן הרווח עלולה להוביל לחוסר ודאות.
בית המשפט הנכבד החליט כי הבדיקה האם חברה עומדת במבחן הרווח, היא באמצעות דוחותיה הכספיים בהתאם לסעיף 302(ב) לחוק החברות, ואין היא נדרשת להתייחס לדוחות שעתידים להתפרסם. בהתאם לכך, נקבע כי חברת השקעות דיסקונט בע"מ עמדה במבחן הרווח מאחר שחלוקת הדיבידנד התבססה על דוחותיה הכספיים של החברה בשנתיים האחרונות.
כמובן כי אין הדבר אומר שהדירקטוריון רשאי לעצום את עינו אל מול הפסד צפוי בעת קבלת החלטה על חלוקת דיבידנד, אך המקום הנכון לבחון מידע עתידי הוא במסגרת מבחן יכולת הפירעון, שהוא מבחן מהותי וגמיש יותר, ועל כן גם מתאים יותר למידע הצופה פני עתיד.
נוסף על המבחנים המתוארים לעיל, יצוין כי חלוקת דיבידנד כפופה גם לחובת האמונים ולחובת הזהירות החלות על דירקטורים בהתאם לחוק החברות.
תכליתו של עדכון זה להציג עדכונים מתוך פסיקת בית המשפט. המידע הכלול בעדכון זה נמסר בתמצית ולמטרות אינפורמטיביות בלבד. אין בעדכון זה עצה משפטית לאופן פעולה קונקרטי.
נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה.
מחלקת שוק ההון, תאגידים וניירות ערך.
